קורס: המורה בעידן המידע

המורה: מרסלו דורפסמן

סיכום המאמר:

לקראת פרדיגמה חינוכית חדשה

במערכת החינוך הישראלית בעידן הפוסט מודרני

מגישות:  אליקים לילך  ת.ז. 57252389

                                רעיה גרסרמן   ת.ז.   303908750

                                תמר אבגי  ת.ז. 057713299

חולון

כג' אדר א'         תשע"ד                                              23/2/14

הגדרת המושג העידן הפוסט-מודרני עדיין לא גובשה, וחוקרים רבים מנסים לגבשה דרך ההשוואה לעידן המודרני:

·         ישנה זיקה בין העידן המודרני לבין העידן הפוסט-מודרני:                                          העידן הפוסט-מודרני מהווה המשך כרונולוגי לעידן המודרני ו/או שלב נוסף בהתפתחות של הקידמה.                                                                                             העידן הפוסט-מודרני מהווה המשך ישיר של הטכנולוגיה בחברה התעשייתית, המונעת ע"י תהליכים סוציולוגיים.                                                                העידן הפוסט-מודרני מאגד בתוכו דרכי חשיבה ודפוסי התנהגות חדשים לעומת קודמו.  

·         העידן המודרני מאופיין ע"י חשיבה לוגית, מסורות בתרבות המשפיעים על ההתנהגות הנורמטיבית של האדם והערכתו מול סמכות ואמיתות אחת, ואילו העידן הפוסט-מודרני המסורות תפקידן לשחרר את הפוטנציאל האנושי.

·         העידן המודרני מביא השקפות אוניברסליות והיררכיות לעומת העידן הפוסט-מודרני שמאמץ השקפות פלורליסטיות המבליטות הבדלי זהויות תרבותיות של קבוצות ואינדיבידואל.

·         בעידן המודרני ישנו דירוג תרבויות לרמות ובעידן הפוסט-מודרני התרבויות שוות בערכן ומאפשרות ביטוי מגוון ופרוץ לכולם.

·         בעידן המודרני תפיסת העולם היא בהיררכיה ואמת אחת מוחלטת, באידיאולוגיה וערכים המתיימרים להיות אובייקטיביים ואוניברסליים, לעומת העידן הפוסט-מודרני שמאמץ את אי הוודאות ואי ההמשכיות.     

·         העידן המודרני מגובש במשך מאות שנים לעומת העידן הפוסט-מודרני שהוא צעיר.

·         העידן המודרני מתאפיין בתרבות רציונאלית, ליניארית וטוטאלית לעומת העידן הפוסט-מודרני שמתאפיין באי-רציונאליות, כאוס, סמלים וייצוגים וירטואליים.

אפיונים לעידן הפוסט-מודרני:                                                                                    

·         קריסת אידיאולוגיות שחתרו לשינוי בחברה ובתרבות.

·         היחלשות "אמיתות גדולות" ואבדן המדרג (היררכיה) התרבותי.

·         מתן לגיטימציה ל"אמיתות" רבות, מקומיות וחלקיות.

·         אימוץ קודים חברתיים ותרבותיים ללא הגמוניה אידיאולוגית שניתן לנהל עליהם משא ומתן.

·         ערעור על קונצנזוס חברתי, תרבותי ופוליטי.

·         במקום דבקות ב"נרטיבים גדולים" - עליית חשיבותם של "נרטיבים קטנים", לוקאליים או מעין לאומיים.

·         הנרטיבים הקטנים, בעלי תוכן וצורה שונים, מופיעים זה לצד זה וזוכים ללגיטימציה חברתית, בלי יכולת או רצון להכריע ביניהם.

·         הסתמנות של שינויים מרחיקי לכת במעמדו של הפרט בחברה.

·         הפרט מוכר כסובייקט בעל משמעות, והחברה - כמבנה המושתת על סובייקטים, היוצרים בפירושיהם האינדיווידואליים את המרקם החברתי.

·         ידע, לשון וסמלים תופסים מקום מרכזי בהבנת החיים האנושיים, גם כאשר הבסיס שלהם אינו מעוגן בחוקים קבועים.

עמדות שליליות לעידן הפוסט-מודרני: 

·         מביא לדלדול של הרוח האנושית.

·         מעיד על בינוניות תרבותית ומשבר ערכים.

·         זוהי תרבות יגעה שמייצרת אנרכיה מוסרית בשל חוסר אימון במוסדות, בתיאוריות ובמערכות מדעיות.

·         מהווה סכנה לחינוך ההומניסטי שמבוסס על - חירות, שוויון וצדק אוניברסלי.  

·         מודרניזציה שתכליתה יעילות ללא תכלית.

·         העדר אכפתיות, להט מוסרי וחוסר כמיהה אל תרבות האדם ותפארתו.

·         החינוך ברוח עידן זה מוותר על עצם הניסיון לחנך, ומסתפק בסיוע לצעירים להגשים את מטרותיהם הפרטיות, לפי הדרישות בשוק.

עמדות חיוביות לעידן הפוסט-מודרני: 

·         דרכי החשיבה והתבונה החופשיים חיוניים לקיום האדם וחירותו.

·         האדם צובר נכסים תרבותיים המאפשרים דמוקרטיה ושוויון תוך ביטול היררכיות.

·         חינוך של כבוד וסלחנות לשונה בתחום הערכי והתרבותי.

·         התקבלו מושגים חדשים: מיסוד פלורליסטי, שונות ואי הסכמה.

פרדיגמה חינוכית בעידן הפוסט-מודרני:

הפרדיגמה היא -                                                                                                            מכלול של דעות, ערכים, טכניקות, מסגרת של מושגים ותיאוריות המתבססות על הנחות יסוד משותפות ששותפים לה קהילה מדעית ידועה.                                                     הפרדיגמה של  העידן הפוסט מודרני נקלעה למשבר מדעי משום שהיא מבוססת על מערכת של אמונות, ערכים וטכניקות שרובם כבר אינם רלוונטיים, והיא אינה נותנת מענה לבעיות הקיימות או החדשות שנוצרו ויש צורך להחליפה ו/או לשפרה.                                               

העידן הפוסט-מודרני דורש שינוי מהותי של התפיסה החינוכית הקיימת ויצירת תבניות תיאורטיות חדשות. תהליך זה של המרת הפרדיגמה הישנה בחדשה, היא תהליך של גיבוש ראייה חדשה של מרכיבים שיתנהלו בדרך של התפתחות והסתייעות על הישן ולא  בדרך של מהפיכה.

הקונפליקטים והקשיים שנוצרו במערכת החינוך בעידן הפוסט מודרני:

·         מערכת החינוך מודעת לאחריות שהחברה הטילה עליה בעיצוב הדור הצעיר ובהשפעתה על החיים בדור הבא.

·         העידן החדש אינו מציב מודל תרבותי וחברתי כלשהו מכיוון שיש בו עדיין חוסר יציבות וכאוס היררכי, תרבותי וערכי.

·         העוסקים בהמרת הפרדיגמה החינוכית חייבים להכיר בצורך בפיתוח אסטרטגיה חינוכית מערכתית מקיפה שתלכד רפורמות לכלל תבנית חינוכית חדשה של חשיבה ודפוסי התנהגות.

·         קושי בקביעת מטרות-על בשל איבוד הממסד החינוכי את סמכותו הרוחני ומעמדו הבכיר לטובת סוכני חינוך תחליפיים מחוצה לו, שמסיט אותו לעסוק בבעיות מבניות, טכניות ופרקטיות שפתרונן קל וזמין.

נקודת המוצא של מערכת החינוך בעידן הפוסט מודרני היא להתנגד לשימור המצב התרבותי-חברתי הקיים ולחתור לשינויו.                                                                           באמצעות:

·         דמוקרטיזציה של גישות חברתיות ותרבותיות בחינוך, תוך העדפת גישה תרבותית פלורליסטית על פני גישה חינוכית קבועה ומתמשכת.

·         בחינה מתמדת של ידע ואימוץ כלים ביקורתיים-קונסטרוקטיביים, שמקורם בראייה רב-משמעית, תוך בקורת מתמדת במקום ביקורת שיפוטית חד-משמעית.

·         אימוץ התפיסה שבית-הספר אינו מכשיר בלעדי של הפצת ידע ושל דפוסי חשיבה, ושיש לקבל בברכה סוכני תרבות וידע נוספים.

·         הכרה בזכויות התלמידים לחוות תחושות של שחרור ושל חופש ובזכויות לפתח את כוחות היצירתיות והביקורתיות שלהם.

·         פיתוח דיאלוג בין תלמידים למורים, כדי להגיע לשיתוף ולשילוב רעיוני ביניהם.

המרת הפרדיגמה הישנה בחדשה בעידן הפוסט- מודרני תעבור בהצלחה בתנאי שהעוסקים בדבר ישכילו לנצל את כוח היצירה הטמון בפוסט-מודרניזם:

·         שילוב של שני העידנים המציגים נרטיבים חשובים לפיצוח פוליטיקה תרבותית ופרקטיקה פדגוגית שירחיבו תיאוריות חינוכיות וידחו דעות קדומות ופרשנויות תרבותיים ספציפיים.

·         להטמיע מרכיבים מן העידן המודרני ולהכשיר תלמידים להסתייע בתבונה ביקורתית, כדי להתמודד עם בעיות ושינויים.

·         לצאת למאבק יסודי למען חברה דמוקרטית בעלת אופי מורכב, הטרוגני ופתוח.

·         לדבוק בגישה של קיום צרכים אנושיים משותפים המעוגנים במורשת תרבותית.

·         לאמץ עיסוקים מקצועיים, משובחים המאפשרים השוואה ביקורתית ופרשנית בקריטריונים מוסכמים מראש

מערכת החינוך, כמייצגת צרכים חברתיים ומשפיעה עליהם נענית במידה מועטה ובקצב אטי - להלכי הרוח הפוסט-מודרניים.